שבת סוערת

זוגות רבים מכירים את המתח המתגבר בסופי השבוע. מתח כזה קיים בזוגיות בשלבים שונים בחיים הזוגיים והמשפחתיים. הוא לרב מתחיל לאחר לידת הילד הראשון, אך לגמרי מתקיים גם בשלב אמצע החיים ו"הקן המתרוקן", ואף בגרסה מחודשת עת נכנסות כלות וחתנים ונכדים לתמונה.

זו תופעה נפוצה וטבעית המייצגת מורכבות הולכת וגדלה בהתנהלות המשפחה, בהתאם למבנה המתעדכן שלה, ולצרכים ולרצונות של כל פרט במערכת (הן כאנשים אינדבידואלים, הן כהורים, כל אחת ואחד לפי תפיסתו, והן כילדים וכאחים במשפחות המוצא).

בני הזוג מגיעים לסופ"ש, עם ציפיות (גלויות או נסתרות) שרבות אינן מתואמות ביניהם, וגם אם כן, לתינוקי (בכל גיל:)) יש תכניות משלו… (מכירים את זה שבלילה לפני הטיול מעלה חום?). האכזבה, מייצרת תסכול והרבה פעמים מובילה למריבה שמעכירה את ימי המנוחה.

צריך לזכור, שהציפיה והאכזבה מהסופ"ש, מוזנות בדריכות ומתח שאולי הלכו והצטברו במהלך השבוע שלאורכו אתם מתחזקים בית, קריירה, הורות, בשאיפה: זוגיות, ושלל תפקידים נוספים… בחלק מהם, נדחקים הצרכים והרצונות הפרטיים שלכם לתחתית הרשימה. שם, בין אם במודע ומבחירה, ובין אם לא, יש קצת שחיקה, עייפות, תסכול, אולי כעס מודחק… כך שכשמגיעים לסיטואציה של מפגש משפחתי אינטנסיבי בסופ"ש, מגיעים אליו מוצפים בתכנים שנדרשים לפריקה.

האכזבה והתסכול, מזרזים את פריקת המתח המצטבר. הפריקה, כמו שאתם בטח יודעים, יוצאת לרב על האדם הקרוב אלינו ביותר, בת או בן הזוג, ולמרבה הצער, גם על הילדים לעיתים. הזוגות שמשכילים לזהות את המתח סביב השבת ולנהל שיח בריא סביבו, יצליחו לפתח מנגנון התמודדות משותף ויעיל. אבל יש זוגות שנקלעים לדפוס חוזר ונשנה של שבתות קשות וכואבות.

יש אנשים שהשבת הפכה עבורם לזירת קרב קבועה והם משתפים בכאב, שהם רק רוצים שהיא תחלוף. יש כאלה שעובדים גם בשבת, ולא תמיד כי צריך, אלא משום שזה מאפשר התרחקות לגיטימית לכאורה. יש שבורחים לשהיה ממושכת במיטה או נבלעים לתוך המסכים. העיקר לא לריב. יש משפחות, שממשיכות לתפקד, בדרך כלל מטעמי ריצוי של צד אחד את השני, לצאת לטיולים ולפגוש משפחה, לשבת במסעדות, אבל כל הזמן הזוגי והמשפחתי, כל ה"ביחד" רוגז, מרוחק, רווי צעקות ועוינות. ויש משפחות, שלמרבה הצער, הקושי בסופי השבוע מתקבע ומעמיק ואף עובר בירושה לדורות הבאים.

מה שיכול לסייע לך מול המתחים הלגמרי נורמליים והגיוניים של החיים, זה רגע לשבת עם עצמך, להתבונן פנימה, לזהות ולהבין מה הצרכים והרצונות שלך, איפה ולמה נוצרים התסכול והאכזבה (מעמדה של "אני": אני הייתי רוצה… מעדיפה…, ולא: "אתה לא עושה…") לנסח מסר ברור, לא בטון תוקפני, דורשני או ביקורתי, ולדבר עם בת/בן הזוג.

שאפו לייצר שיחה רגועה, בשיתוף כן של תסכולים, רצונות, קשיים, וגם פנטזיות לבילויים משפחתיים שנראים כבלתי אפשריים, כשכל צד מתחייב להתמקם בעמדה נטולת ציפיות מהצד השני למימוש מיידי, מלא, או חלקי. בחרו בעמדה שמבקשת לשתף פשוט צורך ותסכול.

שיחה כנה שלא נחווית על ידי הצד השני כדרישה, ביקורת או מתקפה (כי זה שהיא צריכה או רוצה לא אומר שהיא אומרת שאתה לא בסדר) תסייע לכם להכיר, להבין, ולהיות שם האחד עבור השניה. עם מיומנות בסיסית זו של שיחה כנה וחיובית, תוכלו להתקדם לעבר התנהלות משותפת למען צמצום הפער בין המצוי לרצוי וליצור חווית חיים נעימה ומספקת יותר.

סופ"ש רגוע, רחלי.

ואם:

• את מרגישה שניסית הכל ועדיין לא מצליחה לייצר שיחה רגועה עם בן הזוג,

• אתה מרגיש שלא משנה מה אתה עושה ואומר, היא לא מעריכה וממשיכה להתלונן,

• אתם צריכים סיוע בפיתוח מיומנויות לשיח יעיל ומכבד,

אני כאן לסייע בתהליך יעוץ מקצועי, מוכוון מטרה לעבר השינוי המיוחל.