פנטזיה שבורה

כמעט כולנו מכירים תחושה של התאהבות. גם אם לא באדם אחר, אז ברעיון, בפנטזיה, בציפיות ובחלומות. ההתאהבות יש בה משהו סוחף, ממכר, ממסך ומסווה אספקטים שליליים, שמגייס אותנו להתחייב, לגונן, לטפח ולהתמסר. אנו נסחפים עם הרעיון (כל רעיון… של זוגיות, הורות, קריירה, מטרה) ועם ניחוח ההתחלה החדשה, מלאת התקווה, שיש פה משהו חדש "מהניילונים" שאפשר לצקת בו את חזוננו, את עצמנו. כמו איזה גל שהולך ומתהווה באוקיינוס חיינו, והנה הוא מתרומם ומרומם, לוקח אותנו אתו בריגוש גדול. תחושה מדהימה.

לפעמים, רק לפעמים, אנחנו כל כך נסחפים על גל ההבטחה, לא מאוזנים, ויחד אתו אנחנו מתרסקים אל המציאות. זו שלא מחכה לנו מדויקת להגשמת הפנטזיה. בן זוג שהשתנה על הדרך, ילד שנולד עם טמפרמנט עצמאי ושונה משלכם, מסלול קריירה שהתבהר כשונה מהציפיות, או מערכת שלא מתנהלת בצורה שמשרתת את המטרה ששמתם לעצמכם.

יש יגידו, שאת הפנטזיות שלנו מזינה תרבות ורוח של תקופה (של סרטים, ספרים, רשתות חברתיות ועוד). יש שיצביעו על יכולתו המופלאה של בן האנוש לדמיין (יכולת שגם מביאה אותו להמצאות וחדשנות נהדרת). יש שישמרו על רגליים נטועות חזק בקרקע המציאות, עד כדי דיכוי יכולתם עצמם ושל אלה שלידם לחלום ולהתרומם. ובכל מקרה, אני חושבת, שכולנו מלבישים על תכניות חיינו, התאהבות (גם אם זה בהצמדות עיקשת למציאות חסרת דמיון ומעוף שאולי משמרת פנטזיה של יציבות, בטחון וודאות…). כולנו התרסקנו ונסדקנו מתי שהוא, במידה כלשהיא, עם גל פנטזיה שנשבר. בילדותינו, באופן לא מודע, כשתוסכלנו מלקבל צרכים פיזיים ורגשיים. בבגרותנו הצעירה, אולי הרשנו לעצמנו (וכמה טוב שכך, כי אם לא אז, אז מתי?), בשחרור להיסחף, ויהיה מה שיהיה… כי לפעמים שם קורים הדברים הנפלאים ביותר בחיים. ובחיינו הבוגרים, בזוגיות שלנו, בהורות שלנו, בקריירה, אנו מתמודדים ללא סוף עם אתגור הפנטזיות והתכניות שלנו.

הזוגות במשבר וההורים שמלווה בקליניקה, כמעט תמיד, מביאים את הציפיה (והפנטזיה המדומיינת) ואת שבר האכזבה. ואנחנו, יחד, מחפשים להתאזן מחדש, על גלים חדשים ומתחדשים, להמתין להם, לזהות אותם, ולהתייצב עליהם כמו גולש מיומן, ולגלוש אל עבר מטרות וכמיהות בבטחה, אל החוף, שלמים ומשלימים.

אם אתם מרגישים מאוכזבים, עייפים ושחוקים, אולי נטולי תקווה, בזוגיות שלכם… לא מצליחים להתרומם ולעלות על הגל… אני כאן.