זוגיות היא ריקוד עדין שיש בו תיאום והקשבה, מודעות לעצמי ולאחר, ויכולת להגיד (ולהקשיב מנגד) ממקום פגיע את התחושות כפי שהן.
איך זה היה נשמע ונראה אם היית אומרת את הדברים ממש כפי שהם? אם היה לך מקום להתבטא? מבלי לפחד מהתגובה או מההשלכות?
יש א.נשים שהחוויה שלהם.ן בזוגיות נשמעת כך:
"אני מרגישה שלא משנה מה אני עושה אתה לא מרוצה. אתה רק בא אלי בטענות ובביקורת ולא מצליח לראות את כל מה שאני נותנת לקשר הזה. וזה המון. הביקורת הזו, שהולכת ומתעצמת, ללא קשר למעשים שלי ולהשתדלות שלי מציגה אותי ככישלון. אני נכשלת בזוגיות הזו. ואני מפחדת שאני לא אוכל להחזיק פה בקשר הזה. אני ממש מאמללת אותך. אז אולי עדיף לך בלעדיי. ואולי גם לי עדיף. כי יהיה לי שקט. לפחות יהיה לי שקט. אני לא יכולה יותר להיות בריב, בצעקות, בטענות. אני עייפה. ונמאס לי להלחם ולנסות להוכיח שאני אוהבת אותך ורוצה בזוגיות הזו. אני מוותרת.
אני צריכה שתדע שמריבות מלחיצות אותי. אני צריכה שתדע שצעקות משתקות אותי. שביקורת ללא די מקטינה אותי עד למצב שאפילו אני לא רואה את הטוב שבי. אני צריכה שתאפשר לי להתבטא, בלי להגיב. תאפשר לי לקבל החלטות מהותיות בבית, להרגיש שאני מסוגלת. ולהרגיש שמה שאני בוחרת הוא טוב מספיק. וגם אם זה לא מושלם, שתקבל את זה, כי זה שלי. הייתי רוצה להרגיש שאתה מכיר אותי באמת ומבין אותי. לפעמים נדמה לי שאנחנו כמו שני זרים. אתה בכלל לא יודע מי אני ומה אני רוצה או חושבת, כי אתה רק עסוק בלבקר אותי על מה שאני לא בעיניך. הייתי רוצה שתאהב אותי, באמת, כמו שאני".
מזדהה? זה מקום כואב ולא פשוט להיות בו.
הבשורה הטובה היא שאפשר לשפר את הזוגיות, ואת הקירבה, ולהיות שם האחד עבור השנייה בקבלה הדדית.
לתאום שיחת הכרות : 0548058010.
רחלי דקל .MA | יועצת זוגית 