גרושים תחת אש

מציאות חיצונית, כמו המלחמה הנוכחית, מפגישה אותנו עם אתגרים שונים מאלה שאנו מכירים ביום-יום. הורים גרושים, המנהלים שותפות הורית, כזו או אחרת, נאלצים להתמקם ולהתארגן סביב מציאות קיצון לא מוכרת, תחת אי ודאות לגבי משכה, סדר היום שלה והשלכותיה לטווח הקצר והארוך.

המצב לכשעצמו הוא מפחיד, מדאיג, ולכל הפחות, מאתגר שגרה, שהיא מאד חשובה עבור ילדי ההורים הגרושים. לילדי גרושים, ישנה חלוקה ברורה של שהיה ולינה אצל הוריהם והיא משמעותית להתמודדותם עם סוגית הגירושין ובכלל.

אבל מה קורה כשישראל כולה נמצאת תחת איום האזעקות והטילים בכל שעות היממה ובהנחיה לשהות במרביתה בסמוך למרחב מוגן? האם ניתן לשמור על שגרת הילדים? האם הילדים ממשיכים להתנייע כרגיל בין ההורים? ברמה הכי בסיסית, שעות השינה שלהם וההשכמה (כדי לעבור להורה השני) התערערו לחלוטין בשל שיגורים ליליים..

בעוד שברור לכולנו שהתשובה היא: כן. ממשיכים בשגרה ככל הניתן תחת ההנחיות הברורות של פיקוד העורף, הרי שיחד עם זאת, ראוי להתעכב מעט על המורכבות, לתת מקום לאתגרים, ומתוך מודעות אליהם, אצל כל משפחה ומשפחה, לבנות תכנית פעולה מותאמת, תחת עקרונות ברורים, המתעדכנת תדירות, ממש כמו הוראות פיקוד העורף.

יש מצבים, בהם לאחד מההורים ישנו מרחב מוגן בטוח יותר, או שלאחד מהם אין כלל. יש מצבים שלשני ההורים אין מרחב מוגן ראוי והם שוקלים מעבר ליישוב אחר (להורים או חברים) כדי לשהות בסמוך למרחב המוגן.

יש מצבים, שאחד ההורים, או שניהם, לא מרגישים שהם מסוגלים רגשית שלא לשהות בסמוך לילדיהם בעת אזעקה. המרחק הפיזי מהילדים, גובה מהם מחיר נפשי כבד. יש מצבים שהילד (תלוי גיל, אבל לא רק), זקוק למשל מאד לאמו או לאביו במיוחד כדי להתמודד עם חרדה סביב המצב… יש הורים, שמתקשים מאד לתפקד תחת אזעקה וקושי זה עלול להשפיע על האופן בו מתנהלים עם ילדיהם.

יש מצבים, בהם לאישה קשה, ובצדק, לסחוב שני פעוטות באישון לילה ארבע קומות למטה למקלט, והיא בוחרת להשאר איתם בדירה. האב המודאג טוען, שחייבים למצוא פתרון אחר, תחת הנחיות פיקוד העוף ונוכח המראות הקשים שכולנו עדים להם בתקשורת.

יש נשים, שמתוך חשש, מבקשות מהגרוש להיות נוכח בלילות, כדי לחוש בטחון מוכר אולי… או גברים, שחוזרים לישון במיטות הילדים בלילות אצל הגרושה כדי להיות קרובים ומווסתים רגשית…

יש משפחות, שיש ביכולתם הכלכלית לאפשר מילוט למלון או צימר מרוחק מאזורי אוכלוסייה שמטווחים, ויש הורים שקצרה ידם והמלחמה מביאה איתה דאגות כלכליות נוספות, איתן הם מתמודדים כבר תקופה, שכן אנו בתקופת מלחמה רודפת קורונה כבר כמה שנים. הדבר נכון על אחת כמה וכמה אם אחד מההורים, או שניהם, עצמאיים. נושאים כלכליים כמעט תמיד נוכחים בשיח בין גרושים, וכל שינוי בשגרת ההוצאות (הקשורה גם בשהייה) מוסיפה מתח נוסף לסיטואציה.

מורכב. מאד.

אז מה עושים?

אם עוד לא עשיתם את זה עד כה, אני ממליצה לתאם קבינט הורים מצומצם (אפשר גם בזום או בטלפון). קבינט שמתכנס לדון באופני הפעולה בשיתוף פעולה ענייני בסיטואציית קיצון משברית וזמנית.

בחנו את המצב עד כה: כיצד התנהלתם? מה עבד לכם טוב יותר? מה עבד פחות? איך ומתי מצאתם את התפקוד שלכם מיטיב יותר עבור הילדים? מהן נקודות החיכוך הנפוצות ביניכם, אם ישנן? מהן האפשרויות להתנהגות כדי לפתור אותן?

שתפו מהלב, גם אם אתם לא ביחסים הכי מהממים בעולם, ממה אתם הכי חוששים? מה הדאגות שלכם? מה אתם מרגישים? כבדו את מה שהאחר אומר! מה לדעתכם הכי בטוח לילדים? היכן הם האתגרים הגדולים ביותר של כל אחד מכם (רגשית, התנהגותית, משאבים שונים: כמו מרחב מוגן)? וכל מחשבה שמעסיקה אתכם בתקופה זו ורלוונטית לטובת הילדים (גם להודות שאתה בהתקף חרדה בכל אזעקה זו סוגיה נדרשת התייחסות הקשורה בהכרח לטובת הילדים).

בשלב הזה, אחרי שדיברתם, שיתפתם וכתבתם הכל, מנו את דרכי הפעולה האפשריות, למשל:

הוא עובר לגור איתך לתקופת המלחמה כדי שכולכם תוכלו להכנס יחדיו לממ"ד (שאין לו בדירה, או שיש לו אבל הוא ממש דואג לילדים כשהוא לא איתם) בעת האזעקה.

נוסעים לסבתא ברוריה בשרון, כי שם יש פחות אזעקות. אבא ממשיך לעבוד בעבודתו החיונית במרכז ומגיע לבקר ככל יכולתו או לפי הימים הקבועים שלו עם הילדים.

גרים מספיק קרוב כדי להמשיך לנייד ילדים בביטחון בין הבתים, בשניהם יש מרחבים מוגנים.

הבנתם את הרעיון. אבל גם הבנתן, שהפתרון לכשעצמו אינו העניין.

האופן בו תקשרתם במצב מיוחד על טובת הילדים, זה העניין לכשעצמו. תמיד יהיה. בתקופה מתוחה ומאיימת זו, הילדים צריכים לראות הורים שמתקשרים בכבוד, שהתיאום ההורי ביניהם חיובי, לא רק כמו זה שנדרש בימים רגילים, אלא אף יותר בסיטואציית קיצון. זכרו: נקודת המוצא שלכן תמיד צריכה להיות: שניכם ההורים של הילדים, שניכם רוצים בטובתם. שימו רגע בצד מטענים קשים ולא פתורים ונהלו שיח ענייני על הבעיה הנוכחית. חשוב לנסות ולכבד קשיים וחששות של ההורה האחר, להראות לו שאתם מבינים ולפעול בשיתוף פעולה לטובת שניכם, וכמובן, לטובת הילדים.

בכל מקרה, בכל דרך שתבחרו, תווכו לילדים את השינוי, באופן מותאם גיל. אתם לא רוצים לבלבל אותם שאבא ואמא חזרו להיות ביחד, אתם לא רוצים להרחיק ולהפחיד, ואתם רוצים למסגר את המצב הזה כזמני. הוא יעבור. וכולכם תחזרו לשגרה המוכרת.

בשורות טובות, ימים טובים ושגרה ברוכה, רחלי